פסק-דין בתיק פש"ר 1519-08

מונחת בפניי בקשת ערעור מטעמו של בנק דיסקונט (להלן: "המערער") על החלטתו של המנהל המיוחד (להלן: "המנהל המיוחד") לנכסי החייב גדעון הרנוי, לדחות את תביעת החוב שהגיש המערער כנגד החייב.

טענות המערער בקצירת האומר;

המערער הגיש תביעת חוב הנובעת מפסק דין שמכוחו נפתח תיק הוצאה לפועל במסגרתו פעל המערער לגביית חובו.

לטענת המערער תביעת החוב מטעמו הוגשה ביום 25.5.10, כשמונה וחצי חודשים בחלוף המועד האחרון להגשת תביעות חוב, מן הסיבה כי רק בימים אלו נודע לו דבר הליכי הכינוס שנפתחו כנגד החייב.

המערער מוסיף ומביא פסיקה לביסוס דבריו, כאשר לטענתו לא ידע כי ניתן צו כינוס על נכסי החייב בזמן הווה; החייב לא יידע את המערער אודות מתן צו הכינוס ויש בכך לשיטת המערער כדי להעיד על חוסר תום הלב של החייב.

ראיה נוספת לשיטת המערער, לכך שלא ידע אודות צו הכינוס הינה העובדה כי המשיך ופעל במסגרת תיק ההוצאה לפועל עד ליום 22.5.11 בו נודע לו לראשונה אודות צו הכינוס שניתן לחייב.

לטענת המערער רק ביום הנ"ל, 22.5.11, עלה בידו לאתר את דו"ח השוטר אשר נשלח לאסור את החייב עפ"י צו מאסר שהתבקש על ידי המערער במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. בדו"ח זה נכתב על ידי השוטר כי לחייב ניתן צו פשט"ר.

זאת ועוד, המערער טוען כי לאור העובדה שתביעת החוב עצמה אינה תביעה "חלשה" השנויה במחלוקת אלא תביעה שהוגשה בגין תביעה בסדר דין מקוצר אשר בגינה ניתן פסק דין, יש להתחשב ולהקל על הנושה.

עמדת המנהל המיוחד לערעור:

המנהל המיוחד סבור כי לא עלה בידי המערער להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים מתן ארכה להארכת מועד;

על הנושים חלה חזקת הידיעה הקונסטרוקטיבית אודות מתן צו הכינוס אשר מפורסם ברשומות. במקרה דנן, המדובר במערער שהינו מוסד בנקאי בעל מנגנונים רבים המסייעים לו במעקב אחר נושים. הלכה פסוקה היא כי אי ידיעה אודות צו הכינוס אינה מהווה טעם מיוחד לעניין הארכת מועד.

המנהל המיוחד מציין כי לאחר שעיין בתביעת החוב לא מצא הסבר המבהיר כיצד נודע למערער אודות צו הכינוס אולם בערעור עצמו, טוען המנהל המיוחד כי הבנק הרחיב את יריעת טיעוניו וטען כי התגלה לו אודות צו הכינוס מדו"ח השוטר.

עם זאת, לא מוצא המנהל המיוחד לקבל טענה זו משאינה נתמכת בתצהיר וכמו כן לא נאמר כי הדו"ח לא הוגש על ידי השוטר ולשכת ההוצל"פ.

אשר לטענות הבנק כי יש בהמשך פעילותו לגביית החוב במסגרת הליכי ההוצל"פ כדי להוכיח את אי ידיעתו על הליך הכינוס, טוען המנהל המיוחד כי אין בכך כדי להוכיח דבר מקום בו הפעילות במסגרת ההוצל"פ של מוסד בנקאי יכולה להתבצע כדבר שבשיגרה "מבלי שיד ימין יודעת את שיודעת יש שמאל"

עיינתי בטענות הצדדים ובעמדתו של כונס הנכסים הרשמי ולהלן החלטתי:

1.                  לית מאן דפליג כי המערער הגיש את תביעת החוב באיחור והמדובר באיחור של כשמונה וחצי חודשים אשר לא ניתן לטעמי, לאור ההלכה הפסוקה בעניין, לקטלג אותו כ"איחור פעוט".

2.                  ברם, השאלה שיש לשאול בענייננו אינה מהו משך האיחור וזאת לאור העובדה כי עסקינן במועד אחרון שהינו "רף קשיח" מהותית, אלא יש לשאול האם ישנם טעמים מיוחדים המצדיקים את האיחור בו נקט המערער.

3.                  טענתו של המערער כי לא ידע אודות מתן צו הכינוס לחייב אינה יכולה לשמש כטעם מיוחד לאיחור וזאת כבר נקבע בפסיקה פעמים רבות.

4.                  אמנם חוסר תום ליבו של חייב אשר לא גילה לנושה אודות הליכי הכינוס כאשר היה הדבר רלוונטי, עד כדי הטעיית הנושה יכול לשמש כטעם מיוחד לאיחור אולם לא מצאתי בענייננו נסיבות כאמור לעיל. כפי שמציין המנהל המיוחד על המערער חלה חזקת הידיעה הקונסטרוקטיבית אשר ניתן לאמור כי זו חלה על המערער בענייננו ביתר שאת נוכח היותו מוסד בנקאי בעל ידע ומשאבים בכל הנוגע לטיפול ומעקב של חייבים. כמו כן במסגרת הערעור עולה כי למערער הייתה אף ידיעה שבעובדה אודות ההליכים לאחר שנכתב על ידי השוטר שנשלח לאסור את החייב כי נגד החייב ניתן צו פש"ר.